שריון נוצות של פחדנית עוטה גופי הדל
אני יוצאת למלחמה כנגד החיים
כנגד העולם אשר את תמימותי גזל
כנגד היגיון אשר נסוב סביב אחרים

אדווה גואה של יהירות הציפה את עיניי
שמא היו אלה דמעות אשר זולגות, חמות
ורטובות, שורפות כ"כ, חוצבות בלחיי
נקיק של כישלון גועש, כאגמים ונהרות

מי ירחם עליי בקרב כנגד העולם?
מי ישלח את חרבו כנגד כל אויביי?
ומי ישליך עצמו לתופת, יעמוד מולם,
נחוש למנוע נסיגת הלב מתוך קרביי?

האם אתה שם מסתתר, מציץ בערפל?
השוב עוטות עיניי חזיון תעתועים?
רדיד עפר סמיך מסתיר שוב את חזות האל
אך אתה שם, וגם אתה אכול געגועים...