אם אתה יכול לשמוע את נפילתי
ביערות העבותים איש לא יוכל לקרוא אותי
וכך הוא שוב נוגע לא נוגע
כי אותו איש לא שומע
ושקיפות המחשבה
אשר טומנת בחובה
את כל סודות הזמן
אני נרכן שולח יד
מרגיש את דופק הזולת
מהיר כמעט, עוד מעט...
ושוב היא כאן כמו בסתיו
אבל הכול שונה עכשיו
והמילים כבדות יותר
כבר לא יודעים איך לכפר
על חטאי הבראשית
אז מתכסים בעוד שכבה של
אהבה, היא טובה, היא קרובה,
מציקה, מכאיבה,
מסתתר במרחב, שוב מגיע הסתיו
שיחלוף לו לשווא
שוב רוצה לעוף למרחקים ללא חוקים
לדאות ממעל, אך מבולבל, ולא משלים עם הגורל
זוכר הכול במעורפל, ולא נשאר לי זמן בכלל
ללבטים, משפטים מתחכמים
חלומות נמחקים
ואומר לעצמי
תתחמק, תתרפק
תוותר, תסתפק
מליחות הדמעות
תחלחל עוד ועוד
האילוזיה נוצרה
הבועה התנפצה
זוג עיניים בוהות
עמוסות ציפיות אבודות... |
