זיכרון הסדקים שחרטו נבכי עת על פנייך
כלום חלפו הזמנים אז מותר היה חוסר אונים?
והאם שוב אשוב, אתרפק כמו אז בזרועותייך?
תחלשי באוזניי משפטים חכמים וחמים
געגוע ישן ורחוק להיות כמו פעם
געגוע למסור השליטה בידייך הבוטחות
כך עומדת לבד מול עולם מלא שצף וזעם
מביטה, ועיניי אחרי עקבותייך מתחקות
בבדידות דמעותיי, מקיזה טיפות דם מהנפש
כי דמך הוא הדם הזורם אט בינות עורקיי
וחיוך על שפתיי בזיכרון שיחתנו מאמש
עוד שניות שחלפו, עוד דקות, עוד שעות, ואולי
אשליה ותו לא, סוד הזמן הוא רק הבל בעצם
שהרי האתמול הוא מחר של קודמו בגלגל
ואולי את כבר כאן, ואפשר לגרש את העצב
כי להיות עצובה לצידך זהו אושר אומלל |
