כבן ארבעים הצטרפתי לריצות השדה של תלמידיי במעלה הגבעות
ובמורדותיהן בשביליהם ובשבילם / להיות איתם // רצתי מיו"ד עד
יו"ד-בי"ת וחוזר חלילה כל יו"ד-בי"ת שנותיי בינותם / בארץ היפה
ההיא בחייהם ובמותם / עד שתם

כיום הם מבוגרים ממה שהייתי אז באותה ארץ שהיא כל כך לא
אותה / ואני הזוכר לה את ימי החסד כואב את שטיונה את הבלותה /
איך היא בורחת ממני שכל כך הייתי רוצה שתישאר אתי שאשאר אתה //
ואולי משום כך אני צועד בחושך לקראת שחר חדש / ואולי לשם כך
אני מעמיק לשחות בים הרוגע ההומה הנרגש / כמו תלמידיי באותם
ימים ממש.