יושבים בסלון חיוכים, זיופים.
כמו הכל כאן, זיופים.
כבר שכחתי איך זה מרגיש לחייך אמיתי.
ישבתי לידם, הם בטוחים שיודעים הכל
על הידיים שלו הם לא יודעים
כמו תמיד לא שאלו אז לא סיפרתי
הגוף שלי נראה נקי נראה טהור
בפנים רקוב מלוכלך, ליכלוך שלא יורד במקלחת
לכלוך שלא ירד אף פעם
כי הוא ליכלך הכל, נגע בהכל
היה לו ריח נעים ידיים גדולות
קראו לו בני או אולי רמי לא סיפר לי
הקאתי כבר הרבה פעמים הוא הגעיל אותי
הוא ריחם עלי ראיתי לו את זה בעיניים
אני פיתיתי אותו?
אולי בלי כוונה.
אני אשמה?
אולי בלי כוונה.
והם צחקו איתי ואני צחקתי איתם
והם לא יודעים ואני יודעת
ולהם לא כואב ולי זה שורף
והחיים עוברים לי לאט מידי...  וזה לא כייף