חמש ושמונה עשר לחשת באוזניי
אמרתי זה בסדר,
אולי אהיה פה גם מחר
אשיר לך שיר חדש
כשישבנו שם בחדר
מבט נוקב אל תוך לבי
לא רציתי ללכת
לא רציתי לדעת
אולי תהיה פה גם מחר
חמש שלושים ושתיים
דקות נוטפות מבין אצבעותינו
לא בזבזנו את הזמן
לידך מול האור המרצד, ועמוק בתוך הבטן,
שוכן פרפר קטן
שולח לעברי מבט אדום כחול
אתה לא מאופס
אמרתי זה בסדר
ליטפת את ידיי
ליטפת את ראשי
ואני נאיבית, מתמסרת
רציתי כבר עכשיו,
הייתי עליך, היית עליי
אולי כדי למחוץ אחד השני
שלא נברח, שלא ילך
החום מקרבתי
הזמן עצר מלכת כשישבנו שם בחדר
שש שבעים וארבע לחשת באוזניי,
זה לא נשמע לי הגיוני
אמרתי זה בסדר,
ואור הבוקר שואל אותנו עד מתי |
