|
לבן בוהק שמים
למקטעים של שחור ולבן
צלליות העצים נעות ברוח החמה
במקצבים של מים רגועים.
הוורוד לוטש קיומו בירוק ובכחול
חיות גדולות מסתתרות בצל הדעת
בדי היער רוחשים בסוד
את חרכי האפלה.
חשבתי על רוח המדבר
על סופות של חול צהבהב
על אנשים שלווים שנשכחו מאחור
הדמויות נעצרות לרגע ממירוץ החיים.
פנסים לבנים באור השמש האחרון
מצהיבים לאט לכדי הכרה
סולמות כסופים לשמים
מחבקים את עיניי ברסיסי אהבה. |
|
|
זה לא אוסלו,
טמבל, זה סוף
הכיבוש. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.