- אז מה דעתך על דוקטור וקסלר?
לא הצלחתי לזהות את הנימה המדוייקת.
- אני חושב שהיא ממש מקסימה.
- לא מפריע לך איך שהיא נראית?
עצרתי וחשבתי. קצת נמוכה. שמנמנה. פנים עגולות נעימות.משקפיים.
טבעת נישואין ברורה באצבע הנכונה.
- לא. מה לא בסדר? לא בדיוק הטעם שלי בנשים. לא יזיק לה לשפר
את הבי-אם-אי.
הוא הסתכל אלי מאוכזב.
- ואיך שהיא לבושה? מיטב האופנה הבודפשטית של שנות השמונים?
נכון. המותן גבוהה, החולצה מכופתרת עד לכפתור שאמור להישאר
לקישוט. בהחלט מאותגרת אופנתית.
- אתה קולט שהבחורה בת שלושים ושש? היא בגילי! תראה איך היא
נראית.
מה אכפת לו? היא ממילא נשואה. עוברות פה במחלקת המחקר של בית
החולים עשרות רופאות נשואות שנראות יותר ופחות טוב ממנה. לו
נפגשנו בבליינד-דייט בתקופה העליזה שלי לפני שהכרתי את עמית,
אני חייב להודות שלא הייתה פגישה שנייה.  אני יכול לחשוב על
אחת אפילו נאה מעט ממנה, עורכת דין מקסימה וחכמה ובלה בלה בלה
אבל לחשוב על להיכנס איתה למיטה  נראה לי פשוט מבחיל. זו באמת
לא היא. זה אני. שהתחתנתי בסוף שורת האכזבות עם חתיכה צעירה
כחולת עיניים וחכמה ומוכשרת ואפילו סקסית אחרי שתי לידות, שלא
כל כך אוהבת אותי ואני לא כל כך אותה אבל שנינו משוגעים על
הילדים שלנו אז אנחנו בדרך כלל מסתדרים.
אהבתי לעזור לה במחקר שלה שהיה מעניין וחשוב ומועיל ברמות
מיידיות לחולים. מוזר שבגילה הצעיר היא כבר סגנית מנהלת מחלקה
פנימית אבל היא באמת היתה משהו מיוחד ביחס שלה לחולים, ברמת
ההתעדכנות שלה לחומר הרפואי והאקדמי העולמי.
בהמשך העבודה עימה חינה סר בעיני יאיר, שותפי לחדר במחלקת
המחקרים,  גם משום שהתגלתה כנודניקית לא קטנה. הייתה מגיעה
ורובצת ומדברת והתקשתה להבין שזמנה תם והגיע הזמן לקום ולהשאיר
אותנו לבצע את מלאכתנו עבור הרופאים האחרים וההנהלה.

היום בו הכל השתנה היה יום כמעט ככל יום. התעוררתי בבוקר יום
ראשון לאחר סוף שבוע של שילשולים והקאות מוירוס אימתני שנדד
אלי כנראה מאחד הילדים ועמית הכריזה בפסקנות שהגיע הזמן לפגוש
רופא.  היא התקשרה למרפאה והודיע לי צועקת מהחדר השני:  דוקטור
שבן הרופא משפחה לא נמצא, אני מזמינה לך תור למחליפה שלו,
דוקטור וקסלר. דוקטור וקסלר? אין בעייה. היא תשמח מאוד לקבל
אותי. צחקתי.

כשאני חושב עליה גלי חום מציפים אותי והלב מקיש ומקיש. תהרגו
אותי איך זה.  איך אני שהולך לישון כל לילה עם אישה כל כך יפה
שבא לי עליה ברמה בינונית מינוס, מפרפר לי הלב מדוא"ל קטנטן
ששולחת לי בחורה גוצה, מבוגרת ממני בשנתיים, טרחנית ובעלת חוש
הומור כל כך מיושן.
קמתי בבוקר עם כאב גרון איום ונורא וחייכתי. תהיתי אם זה
סמפטום של היפוכונדר אבל הפוך. היפוכונדר מדמיין שהוא חולה
ואני רוצה להיות חולה כדי למצוא סיבה טובה להיפגש איתה. לגרום
לה לגעת בי. מצחיק. חושב על כמה שאני רוצה שתמשש לי את השקדים.
כל יום, דבר ראשון אני בודק האם קיבלתי או שאני יכול לשלוף
חומר עבורה - תוצאות של שאלונים, נתוני מעבדה. דברים שאני יכול
לעבד להכין לה לשלוח לקבל תגובה להשיב להתחכם לקבל תשובה
מחוייכת בחזרה עוד הזדמנות להשיב ועוד פינג פונג קצר עד שאני
מפסיק ומחכה לפעם הבאה.
אני מגיע לעבודה, יש לי רשימה של דברים שצריך לעשות אבל אני
קצר רוח להכין לה את הדו"ח עבורו בדיוק הגיעו נתונים.

מזל שאנחנו לא פנויים. היא מדליקה אותי ודוחה אותי במידה דומה.
לצאת איתה לבית קפה נראה לי מביך. לחשוב על אפשרות שהורי או
מכרי יכירו אותה כבת זוג שלי זה אפילו מבהיל. כשאני חושב עליה
אני לא חושב עליה כעל אישה גשמית. לא על הגוף שלה, לא על
הפנים. אפילו לא על הידיים. כמו מן תשוקה מינית עצומה...
לנשמתה.