|
דוגמנית שפעם הכרתי
זהרה בנתיב הדרך
מבעד לציר הערפל
נפרדנו לשלום בחיוך גדול של אהבה.
צמרות בתים נושקות בכתום
לתקרות שמי החלב המאפירים
בדי העצים משתרגים לאיים של אור
לבי שוקט באדוותיו.
ילדה עם אופניים אדומים
חצתה את הכביש לעיניי
לבושה השחור אצר בי זיכרון
מבעד לשבשבת האותות.
כיסאות ריקים של אור צהריים
מקבעים מסמרות של רגש
אל תוך גפיי המדממים כאב
הרצפה מצהיבה אלי דעת. |
|
|
אינכם יודעים
כמה עצוב זה
וכואב לשלוח את
סלוגנך יחידך,
שאהבת כמו בן אל
חלל הרשת,
ביודעך שאולי לא
תראה אותו
שוב...
ארתור סי. קלארק
בממלכת
הסלוגנין. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.