עוד אחד.
אחד שאערים עליו הר של כמיהה.
עוד פעם אחת יחידה וקסומה.
אחת שאשזור בה הוויות געגוע.
רק עוד פעם אחת, אלוהים, עוד פעם אחת.

עוד לילה, לילה אחד.
כמה שעות עוברות עלינו, ריקות מתכלית.
מהן כמה שעות?
מהן כמה שניות?
לילה אחד, כוכבים, הזדמנות ללילה אחד.

עוד מבט חטוף אחד בפניו קורנות באהבתנו.
מבט אחד פשוט.
לפקוח עינים, הוא שוכב לידי.
שוכב...
לסגור, ונעלם.

עוד חלום אחד, חלום קצר שרק אזכור לי.
מיליוני חלומות שתיעדתי, חלומות הזויים.
אז מהו אחד?
חיבוק, נשיקה, כמה מילים.
לפחות חלום צלול אחד על אהובי שזנח אותי בדרך.

פיסות פיסות, אדלה מזכרוני את פניני, הרגעים השלמים ביותר
שלי.
ארכיב אותן לתצרף משונה, ומעליו אתלה את הכותרת- גם אם רק עוד
פעם אחת, אני אוהבת אותך.

עד שתחזור, עד שתציל אותי מכל אחד אחר חוץ ממך, מכל אהבה אחרת
פרט לזו שבנינו, עד שתתעשת, עד שתאחוז אותי שוב והפעם לנצח, עד
שתביט בי, עד שנצפה ביחד בכוכבים שלנו הצמאים למבטנו, עד
שתיהיה בי, ואני כולי שלך, אתך, עד שאוכל לחלוק אתך עוד פעם
אחת:
אלוהים, אלוהים אדירים, כמה שאני אוהבת אותך.
אם רק היה לך מושג חיוור.
כמה אני אוהבת אותך.