|
כמה את חיה בצבעים
אל מול הטיח שנופל
ובניין שיתמוטט
לא יקטע את כל מה שאת
לרצות לגעת
אבל לבלוע את הרוק
כמו נהר שזורם על ההיסטוריה
הלא כתובה שלנו
אנחנו מרשים לעצמנו לגעת במה
שלא יחשוף
את שכיסינו
ובעודנו חיים זה לצד זה
התקוות יתרפקו על מגע מזדמן
הכמיהות הקטנות יתרפקו על מה שאין |
|
|
נזלת כן, חול
כן, נמלים כן,
רק לא את הקשה
של הלחם!!!
יונתן הקטלן
תוהה על ההיגיון
המעוות של ילדי
הגן. שאלוהים
ירחם עליהם... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.