מיכאל נוסטרדם / אהבתו של גרגיר |
וביתי עטור זיכרונות תמימות אעזוב
למען ברכת בואי לאחר קריאתך.
ושנינו דומעים עם כניסתי,
כאשר רזנו חשוף וסודי פתרון חידתך מונעת המנוחות
לממלכה הבתולה אשר איש לפניי לא ידע.
הו אלי,
את רגליי אתן
רק אנא שמלאכתי לא תגמר.
בלאו הכי לא אלך
אף אם בי יותר לא תזדקק.
הו,
מה לי כאן אם אינני חי.
כפרח משאר הפרחים
ביום נובל, בליל פורח.
גרגיר אני, לך השדות.
עושה שמיים וארץ,
מה בקשתי ממך?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|