אני זוכרת את פעם.
הדבר הראשון שחשבתי כשפגשתי אותו זה שהשם שלו נורא מוזר. מי
קורא לבן שלו 'פעם'?
כנראה שגברת ואדון 'היה היה' היו מאוד מקוריים.
וכן, "היו".
היום הם רק חלק מסיפורים של פעם.

אני זוכרת שחשבתי שפעם מדבר ממש מעט, ובכלל לא לעניין. אבל הוא
סיקרן אותי. הוא תמיד סיקרן אותי. גם היום. כשהיינו קטנים בכלל
לא חשבתי עליו, אבל איכשהו הוא תמיד ידע הכל.
בכלל, יש לו כישרון תמיד לדעת. בייחוד כשזה במבט לאחור. כנראה
שזה קשור לשם, או משהו כזה.
כשהתבגרנו קצת, תפסתי אותו כמה פעמים מציץ לעברי, אבל זה היה
הדדי. ככה שזה לא הפריע לי.

שקלתי באחד הימים אם להתחתן איתו, אבל המסקנה היחידה שהגעתי
אליה היא שאני עוד לא יכולה לדעת.

פעם הוא שם שבמבט ראשון מדבר על העבר, אבל גם על ההווה. בעיקר
על ההווה, שכן אם "פעם" היה בעבר, משמע שעכשיו הווה.
אבל האם לפעם יש עתיד?
זה תלוי.
אני חושבת שהוא מעדיף להתרכז בהווה.

בכל מקרה, העניין המרכזי הוא שפעם נעלם.
אם מתרכזים ממש חזק אפשר למצוא אותו אבוד בתוך איזו נוסטלגיה
ישנה.
אבל בד"כ גם שם הוא לא.
שמעתי שהוא שינה את השם שלו, ככה שזה בכלל אבוד.

אני חושבת שאני מכירה אותו הכי טוב מכולם, גם עכשיו שהוא כבר
לא כאן יותר.
אני תוהה לפעמים אם אני מתגעגעת, או מקבלת את המצב כפי שהוא.
פעם היה אומר לי שלקבל את המצב זה לא מספיק, אני צריכה גם
לאהוב אותו.
פעם זה באמת היה משנה.
אבל פעם זה פעם, ועכשיו זה כבר משהו אחר.