רק מתוך השכחה גופי נסדק בתוך גופך
מתגנב לאט בגחמות שקטות ואוויליות
מבקיע את החושך כשאני חולם והוזה
מתוך ערגה נפרמת ומתכחשת,
וגופך כמו נקישות פטיש צורמות,
זועק לבדו ומתמעט ואוזל והופך לאיין
כבר כבוי לאהבה, סדוק, עייף ומתפורר,
את מזכירה לי שעליי להימלט, ללכת
לעבר התנודות הפריכות של האישה האחרת,
את מזכירה לי את רגעיה האחרונים
של הערגה הישנה המתחמקת,
את הדם והכאב האצורים בין רבדי עינייך,
הנה הן כבר אדומות מציוצים חיוורים
כשאת מתעקשת ללכוד אותי בין ידייך הקרות,
כשפיך חרוך ברפיון רוח מעליב
מתעקש ללעוס אותי באימה נפתלת,
כשאת מזכירה לי כל כך טוב
את טעמה המר של הבחילה
אחרי שהצלחת להניח אותי בחיקך. |
