אליוט אוקון / דרך לא ברורה |
כששפתיה עטפו את שפתיי
כשהשקט הפך לרועש
דמעותיה זלגו מידיי
ושכחתי את כל מה שיש
ריח גופה כזה של חייה
עוד ידרוש ממני יום מלחדול
כשמידיי אז זלגו דמעותיה
אם גורלי היא, הפסקתי לשאול
ורציתי לומר שטעיתי
כי הלכתי בדרך לא לי
אבל זה מה שאז כבר רציתי
להפוך את דמותך לשלי
והלכתי לשביל שהוביל סתם
אל מסלול שדרכו לא ברורה
וגיליתי את כל האמת שם
לאהוב אותך טוב זה גם רע
בואי נשכח את כל מה שהבטחנו
ונפנה אל טעות שחוזרת
כי זו דרך כזו שחלמנו
שאותנו ביחד שומרת.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|