תרבות צריכה, זה מה שאנחנו. חיים מרכישה לרכישה. לאגור,
לאסוף, יותר חדש, יותר נוצץ, יותר משוכלל, קומקום מנירוסטה,
מעבד מזון של דה-לונגי, אופנוע סוזוקי מהיר, מחשב דואל קור,
מסך LCD עשרים ואחד אינץ' מדפסת משוכללת, מחשב נייד של אפל,
אוזניית Blue Tooth, רמקולים מעוצבים, מכשיר סלולר דור 3.5.
אייפוד, טלוויזיה חדשה, צ'ק שמן לחתונה של החבר, מתנה לאח,
מתנה לחברה, מלתחה חדשה, ג'ינס של ליוויס, חולצה של זארה,
תחתוני בוקסר איכותיים, מצלמת רפלקס, לאכול, נבון, עוף במקום
סטייק, אורז מלא במקום אורז רגיל, כוסמת במקום פתיתים, לבן
במקום מעדן שוקו. קניות בסופר, קניות בשוק, רכישה באינטרנט,
איביי, ZAP, עט חדש, תיק של Lowe Alpine, מעיל מאותה תוצרת,
גרבי מטיילים, משקפי אוקלי, בחורה יפה, נערה עוד יותר יפה,
להשיג, לכבוש, לזיין, להתבשם בבחורה שעומדת לצידך, להיבנות
מהיופי שלה, להטיל את הערך העצמי שלך על המראה של בת זוגתך, על
הדברים אשר יוצאים מפיה, לצאת עם דוגמנית, להיות שייך למעמד
גבוה, לפרסם, להתפרסם, להצליח בגדול, להרוויח הרבה כסף, רק כדי
להוציא את הכול בחזרה.

בסופו של דבר תמיד נשאר עם אותה תחושה של ריקנות.

הרי זה ברור, לא זו ההגשמה, כדי באמת ולהגשים את עצמך עליך
לבסס לעצמך יחסים הרמוניים ומספקים עם קרוביך, להגשים את עצמך
מבחינה אינטלקטואלית, לפרסם מחקרים, למצוא בחורה אשר תאהב
אותך, לשאת אותה לאישה, להביא עמה ילדים לעולם, להביא נחת
להורים, לבנות בית, למצוא עבודה טובה, להשתכר היטב, לנהל חיי
חברה מגוונים, למצוא לעצמך תחביבים, לנסות למצות את הרגע,
ליהנות מההווה, להשאיר את העתיד בצד, גם את העבר. ללכת
לאירועים, להתלבש בצורה ייצוגית, לקחת משכנתא, לאהוב את אשתך,
לכסות את הילדים לפני השינה, לקיים יחסי מין מספקים עם האישה,
להגשים את ייעודך בחיים.

זה מטופש. הרי איך נוכל אי פעם להגשים את עצמנו אם לא נדע
בצורה חד משמעית עבור מה. יתירה מכך, כל עוד אנחנו לא בטוחים
בקיום הזה כיצד נוכל להגשים את עצמנו. זאת ועוד, הרי גם כאשר
נגשים את מאווינו עדיין נרגיש כי עלינו לעשות דבר נוסף, לעולם
לא נהיה באמת שקטים. זה טבע האדם. האדם פשוט לא יכול להיות שקט
לעולם, ביום שבו ירגיש כי מיצה את עצמו, הוא פשוט יאבד משמעות.
יש במחשבה הזאת משהו מאוד לא נוח. הרי המשמעות, כפי שהמרצים
באקדמיה נוהגים לומר, המשמעות כפי שאפשר לקרוא עליה בספרי
הפסיכולוגיה והפילוסופיה האקזיסטנציאליסטיים, המשמעות האנושית
היא להגיע למיצוי עצמי. אולם ברגע בו נגיע למיצוי פשוט נאבד כל
משמעות!

האדם נידון למרוץ חסר תכלית סביב הזנב של עצמו בחיפושו אחר
דבר חדש לעשות. לקיים אינטראקציה אנושית חדשה והרמונית, לקרוא
ספר חדש ומעניין, להשיג כוח ומעמד בעולם, תואר נוסף, אהבה
חדשה, רכישה חדשה... לא! בסיפור הזה כבר היינו. הרי כל זה הוא
בבחינת רדיפה אחרי הזנב של עצמנו. ביום בו נגשים את עצמנו
ניאלץ למצוא לנו פרויקט חדש. חייב להיות כאן משהו מעבר.

"השאלה היא שמניעה אותנו", לוחשת טריניטי לניאו בסרט המטריקס.
הבעיה היא, שאנו אפילו לא מודעים לכך שישנה שאלה. אנו מעדיפים
להתעלם מהאפשרות שאנו חיים בתוך לופ אינסופי ופשוט חיים אותו.
במקום לשאול למה ומה, אנחנו פשוט עושים. אנחנו חוזרים ומתמכרים
למרדף האינסופי של החיים. להיוולד, לעבור תהליך של חיברות,
ללמוד בבית הספר, לעשות תואר, להינשא, להקים משפחה, למצוא משרה
טובה, לצאת לפנסיה, להזדקן בכבוד, למות...

שאלת המטריקס היא אולי שאלת השאלות. הכלא של התודעה עליו
מורפיאוס מדבר. מורפיאוס מנסה להסביר לניאו מהו המטריקס:

"הוא מקיף אותנו. אפילו עכשיו, בחדר זה ממש. אתה רואה אותו
כשאתה מביט מהחלון, או כשאתה מדליק את הטלוויזיה. אתה מרגיש
אותו כשאתה הולך לעבודה, כשאתה הולך לכנסייה, כשאתה משלם
מיסים. זה העולם שאתו מכסים את עיניך, כדי למנוע ממך לראות את
האמת... שאתה עבד, ניאו. כמו כולם, נולדת לכבלים, נולדת לכלא
שאינך יכול להריח או לטעום או להרגיש. כלא של התודעה"

הרי רוב האנשים ימשיכו כל חייהם ללכת לעבודה ולשלם מיסים,
לראות טלוויזיה, לעבוד. ההתמודדות עם שאלת כלא התודעה לא נוחה
לנו. אנחנו מעדיפים להתמכר ללופ הזה של החיים. לשים בצד את
השאלות הקשות, המביכות כמעט ולחיות בבורות, פשוט כי זה הרבה
יותר נוח.