|
האם ירושלים זוכרת את כל השמות שנתנו לה
או לפחות את השם שקראתי לה בלחישה
אם היא נושפת חיוך ושותלת בי מבט נטול מצמוץ
כשהיא חולפת לידי זה אומר שהיא שלי או שלעולם לא
קיר מערבי והיא חומה. הכול מתפללים להיכנס בתוכה
ואני בחוצפה שולח יד ומעביר אצבעותיי על שפתי החריץ
סבך רך ולח כמעט בת עשרים כמעט בת שלושת אלפים שנים.
אחזר סביבך עד שייפלו חומותייך עד חמימות הבל שפתייך עד
שתתמסרי. |
|
|
לא כל הזהב יש
לו זוהר,
לא כל תועה דרך
יאבד,
אומרים שלכל אחד
יש פואנטה,
אז למה תמיד אני
נשארת לבד?
(טולקין במקור,
א.ש. בשפצורים.) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.