1.
מתוך התוהו,
ממעמקי זדון היאוש,
אזעק חמס
אשווע לחנינה
לשחר התקווה.
לזיק אמת אחד
אשר יציפני באושר
ובחדוות נצח.
ירא אתבונן סביבי
אך שוב
לבד.
עטפוני אופל
ושתיקה.

2,
עומד מול מסך לבן
ריק ואטום כליבי.
לו רק נפתח
ולהרף עין נגלה,
כל אשר נבלע
ולא נודע
כי בא אל קירבי.

3,
אכן התחצפתי מאוד
בנסותי לשאת חן
בעיני אלוקים ואדם
ובמכמני נפשי
אין עודף אבני חן.
לנשמתי
בהתחבטה
בין דפנותיי
נגרם קצר.

4.
אדישות. וניכור.
יד אחת מקרבת, שנית דוחה
ואין אחת יודעת מה עושה חברתה.
אל תשלחו לי חבל הצלה.
תנו לי להירקב בבור.
להכיר את הנחשים
והעקרבים.
לזלול עוגות שוקולד מתוקות
עד לשיכרון.
לאבד צורה ולשנוא עצמי.
עד כי אבין איך לשאת עצמי.

אומרים כי אין אסיר מוציא עצמו מבית אסורים
במיוחד, כשהסוהר הלך וזרק את המפתח.
מסתבר שהדלת פתוחה -
אבל האסור העיקש ממלמל: אהבתי את אדוני.
עבד נרצע גורר את שלשלאותיו
כותב בדמו:

אל הלא נודע
אניף מפרש קטן
גלים בולעים אותי
אני עדיין
כאן

אל    - לא נודע,
בעלבוני
אני יודע
מופלאות גליך.
עודני מניף ערגתי לך.
זה כשלעצמו, עבורי,
פרס לא קטן.

לא יודע איך איטיב
עקלקלות
דרכי - אליך.
איך אמשול
בתשוקת חטאיי
הרובצים לפתחי

כמעט איבדתי
חיות נפשי
לולא השתעשעתי
בתקוות אמונתך
בי

בספינה ריקה
מקברניט.
מנוסעים.
עודני מניף
יד

המפרש הפך
דגל כניעה
על בית אסורים
צף

חתול קטן
התיישב על ברכי
מזמרר שיר אהבה,
שבח לך.

ואני?
איפה, איפה הן
עוגות השוקולד המתוקות -
בולע , עלוב
נבלע

נבהל.
איך יכולתי להיות
כזה כפוי טובה.
אנא, אל - לא נודע,
לו שמעני,
לעד אשיר תודה
רק לחוש ברטט חוט הזהב
המקשר אותי אליך.
לבטוח,
כי מחר בבוקר
תחזיר בי  טוהר נשמתי
בחמלה.

לעשות עוד צעד
ועוד צעד
לבוא אליך ברננה.
להיות עבדך בשמחה
לדעת ניחוח רשומך
בכל

מודה אני לפניך
מלך חי וקים
ארך אפיים
חנון ורחום,
שאני עדין
כאן  

5.
נסחף אל ערפל של לא-כלום.
נחפז להיעלם. לא לחשוף כיסופים
שאפילו הים אין בכוחו לכסות.

עוד הולם בי חלום מתק ימינך
תחת ראשי ושמאלך תחבקני.
לו יכלתי פשוט לענות:
הנני
אך אינני.

בארץ בה חנטה התאנה פגיה
והאביב הפריח נצנים
בראש כל חוצות -
את קול הזמיר
טרם ידעתי.

מגדלור מאיר בעין מפוכחת
את שממת חופי הסלעי
והים לבדו נושא
את  דכי גליי.

6.
הביצה הטובענית
אין בכוחה
לבלוע.

אם יודעים לשחות
ואם יש רצון
ותשוקה להיחלץ
ולהיאחז בקרן אור
ארוכה וזוהרת.

לים החיים בלבד
הזכות לסחוף
ובו ורק בו
מותר לטבוע.

הו, אלי -  לך ליבי
ממך ואליך, בתפילה:
לך דומיה תהילה.

7.
בגבול שבין הדמיון
למחשבה,
כולי שלך.
עד כדי שיכחה ואובדן.
נסחף
בהמון גלים של
צלילים כחולים.
נמשך
אל האור כאותו פרפר
שאינו ירא
שמא יישרפו כנפיו
הזהובות.
חג ומסתחרר
וצולל עד
לחידלון.

כה רוצים אנו בגאולה - ב"אחישנה"
ויש להבין כמה חסד בעניין של: "בעיתה"
כמה רחמים. כמה נתינת מקום והזדמנות
לכל החפץ - לחזור בתשובה אליו, יתברך.
לתיקון והיטהרות באהבה. כלפיו.
ואיש כלפי רעהו.