אני לא רוצה לדעת דבר,
מכל הדברים הללו
שאינני יודעת.

אני לא רוצה לדעת
ולו פיסת מידע
אחת ויחידה,
מכל מה שיש שם,
ועכשיו הוא רחוק מאין כמותו.

אני לא רוצה לדעת
מה אתה עושה,
לא רוצה לדעת
על מה אתה חושב,
או עם מי אתה נמצא.

אני לא רוצה לדעת
איפה אתה,
האם קרוב אליי,
או רחוק,
לא רוצה לדעת
מה לוכד את מבטך העמוק,
מה תופס את עינייך הקסומות.

אני לא רוצה לדעת
האם קר לך או חם,
האם כואב.

ואם אתה שמח
אני לא רוצה לדעת.
ואם אתה עצוב.
אני לא רוצה לדעת.


ואם אתה שוכח,
הכל,
את כל מה שהיה,
ואם אתה מוחק,
הכל,
מליבך,
אני לא רוצה לדעת.

ואם יש כבר מישהי
שאת מקומי תפסה,
לקחה באכזריות
את פינתי שהייתה שם,
אי שם, בליבך החמים,
ואיננה עוד,
אני לא רוצה לדעת.

ואם כל מה שהיה,
קבור עכשיו
עמוק מידי באדמה,
ולעולם לא ישוב
אל חיקינו החם,
אל המקום שאליו הוא שייך,
ואם אתה חושב
שזה לא, ואף פעם,
שלעולם לא נוכל
ליצור את הקסם המיסתורי
שהיה, ואיננו עוד,
כי אתה ויתרת,
כי אתה לא הבנת,

אני בוחרת לא לדעת.