והנה זה בא,
כבר שנים ציפיתי,
למכתב ההתאבדות שלך.

אמרת שמאסת
בסביבה הזו,
והרי לעולם לא נדרשת
לסביבה אחרת.

טענת מאות נימוקים
לשאלות הכי מורכבות,
לצד השאלות הכי פשוטות.

הזכרת את המוות.

קראתי את המכתב
ודמיינתי
שהינך מזמזמת אותו
באוזניי.

כשהגעתי לשורה האחרונה,
יכולתי לראות את קופסאת הכדורים
שוכבת לצד השטיח
ריקה מתוכלת.

ואז
נעלם הזמזום
וגם דמותך זו
נעלמה.

חדרה הדממה לאוזניי
והלב
נשאר ריק מתחושה.

הסירי דאגה מליבך -
בעוד מספר שבועות,
הוא יידרוש נקמה.