בעץ ליד אגם נטעתי את לבי,
את שמך חרטתי על סלע.
בעץ קטן ליד אגם נטעתי תקוותי,
אגם צלול בו משתקפת אהבתי , ולה עדה השמש.
את העץ אהבתי אהבת אמת, והשתוקקתי לנוח בצלו.
ואותו השקיתי מים, ניקיתי ענפיו, ולכך עדה השמש.
ועם רדת חשכה עליו שמרתי מכל משמר,
ולכך עד הירח ועדים הכוכבים.
וכשהגיע סתיו, נשארתי לצדו, אוחזת בגזעו.
וכשהגיע חורף וגשמים קשים ומראהו כבר לא מה שהיה,
נשארתי לצדו, אוחזת בגזעו.
וכשהשנים חלפו והעץ הפך זקן אהבתי רק התחזקה,
ולכך עדים השמש, הירח והכוכבים.
בעץ ליד אגם נטעתי את לבי, את שמך חרטתי על סלע.
אגם צלול בו משתקפת אהבתי, ולה עדה השמש ולה עדה השמש.