לעיתים נדמה
שהחיים
כבוץ שאחרי גשם
שאחרי שריפה -
דלוחים, אפורים, מתפוררים -
רק שאריות פחם רטוב
מיותר.
אין במה להאחז
בתוך שלולית מרה, משמימה.
סביב -
אך עיי חורבות עשנים
עמודי השחור מתמרים
לשמיים אפורים, אדישים.

להקת צפרים גבוה מעל -
זעירות כנקודות מתחת לסימני קריאה -
מפליגה אל מקום אחר.

שם,
הדשא ירוק והשמיים כחולים.
שלוות מעופן מדברת דבר
וליבי - שומע.

הרמתי עיני מהבוץ -
מליוני שנים אפורות
נקרעו בהנד עפעף.

לנגד פס-שמש חולף, זהרורי,
הבזיק חיוך.


נכתב בשיתוף עם חובץ