לעיתים נדמה
שהחיים
כבוץ שאחרי גשם
שאחרי שריפה -
דלוחים, אפורים, מתפוררים -
רק שאריות פחם רטוב
מיותר.
אין במה להאחז
בתוך שלולית מרה, משמימה.
סביב -
אך עיי חורבות עשנים
עמודי השחור מתמרים
לשמיים אפורים, אדישים.
להקת צפרים גבוה מעל -
זעירות כנקודות מתחת לסימני קריאה -
מפליגה אל מקום אחר.
שם,
הדשא ירוק והשמיים כחולים.
שלוות מעופן מדברת דבר
וליבי - שומע.
הרמתי עיני מהבוץ -
מליוני שנים אפורות
נקרעו בהנד עפעף.
לנגד פס-שמש חולף, זהרורי,
הבזיק חיוך.
נכתב בשיתוף עם חובץ |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.