ההצגה מתחילה מכבים את האורות
אני יושב שם בחושך מחכה לאור הזרקור הראשון
ורואה אותה שם, עלטה חלקה
אפופת שקט זוממת וחלקלקה.

צופה במתרחש בלי יכולת להגיב,
מרותק למושב גם כששמח וגם כשמכאיב.
אם רק יכולתי להיכנס לתסריט ולו לרגע קט
לגלות לדמויות את שאינן יודעות, באוזן בלאט.

אין לי שליטה במהלך,
כאילו הגורל נגזר מראש
רוצה לאזור אומץ, לקום, לא לחכות
אך קפוא במקום ללא יכולת לשנות.

צופה במתרחש בלי יכולת להגיב,
מרותק למושב גם כששמח וגם כשמכאיב.
לו רק יכולתי להיכנס לתסריט ולו לרגע קט
לגלות לדמויות את שאינן יודעות, באוזן בלאט.

כן אלו הם חיי כמו הצגה ידועה וברורה
תפניות, סיבוכים, רגשות מעורבים
כולם שוכבים על מגש של זהב, עמיד, איתן,
מצע בוטח, מבטיח, הכי מסוכן.
צופה במתרחש בלי יכולת להגיב,
מרותק למושב גם כששמח וגם כשמכאיב.
לו רק יכולתי להיכנס לתסריט ולו לרגע קט
לגלות לדמויות את שאינן יודעות, באוזן בלאט.

ומהו הסוף ואיך הכל ייפתר
נשאר לי רק להישאר בכיסא
ולחכות, שההצגה תיגמר.