תכול העיניים בוהה אל הרקיע
נזכר בשעבר.

באיש ובאישה
כאדם וחווה
מתחילים מסע
אל הלא נודע

בעליות ובמורדות
בתקוות ובכישלונות
בתינוק בן יומו
גם כן עם עיניים הכחולות

תכול העיניים בוהה אל הרקיע
נזכר בשעבר.

בילדה הקטנה
עם השמלה האדומה
המפזזת לה בחצר בית
ואישה עם שיער גולש
וחיוך שאת הלב ממוסס
חוותו האהובה הפורחת

נזכר בילד במדים
נפרד מההורים
נזכר בדמעות האם
זוכר את הרגעים המתוחים
בהם לא ידעו
אם חי או מת

תכול העיניים בוהה אל הרקיע
זוכר את שעבר.

זוכר את רגעיי  האושר
רגעי ההקלה
זוכר את הבת בשמלת הכלה
זוכר נכדה ראשונה
זוכר פרידה לא קצרה
זוכר את הפגישה

זוכר את אדם וחווה יושבים על המרפסת
מסתכלים על ים המלח הרחוק
נזכרים בשעבר
אך אז עדיין לא נגמר
זוכר את הטעם המתוק

תכול העיניים יושב ובוהה
ודמעות מציפות את עיניו
ים המלח עוד רחוק
אך הטעם לא מתוק
בוהה וזוכר את שעבר

כולנו כל כך מתגעגעים
אני אוהבת אותך סבתא