|
לובן השמים זולג אל ההרים
עוטף את שדות העמק שנזנח
עיניי חוצות גבולות של הכרה
למראות שקופות מרגש.
הנגנים מתכנסים אל כרי הדשא
רגליהם צרובות אדמה קשה
לבם דואב אל השמים
המיתרים נמסים לצורות.
פרחים סגולים מעטרים עלווה ירוקה
אור השמש פורץ מבעד טיפות המים
החום לוטש את הרוח
לאד חולף על פני המים.
לא משתי מגופי
תבניות הרגש לא זעו
אצרתי בסלסולי הדעת
מפלים שלמים של הכרה. |
|
|
אבל סבתא, אני
שונא ברידג'!
את לא רוצה שנצא
החוצה ונשחק אחד
על אחד?
אפרוח ורוד,
נכד למופת (4) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.