רוני לוי בן לברט / לשווא |
לשווא, היה זה קיץ רחוק ומהדהד
יוקד, לוהט, גונח ומאכזב.
זינקנו לפרוק הדם, הוזנקנו
לגווע בזיל הזול, אי-שם הובסנו,
ודרך המתים ידענו.
הייתי שם אתם, כפוף ראש
לטבול בין סכרי הפחד והדם,
הייתי שם בין הברקים והצלמוות,
התחפרתי, קיוויתי, רצתי בגיא הקטל,
חמקתי מפגיוני האש,
פיח, אש ורעב, בתרי אדם.
הוי לבנון המקוללת,
כל דרך סער, צימאון ואפר,
בנים נפלו בין המצולות,
קול ההפקר, אבדו עצות,
סופת יגון, למות כדי למות,
למוות באנו להיחרך בחנק,
ואיש לא שילם בעד כובד החטא...
לבנון 2006
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|