דפנה גת / נוף מצויר |
לצפון הרחוק.
אולי,
אשחרר לבטים.
אולי,
אסיים לבכות כבר
כי נמאס לי
וזה גם פתטי.
אני אראה ירוק מסביב
והרים
שכל כך אוהבת
ונופים גדולים שבהם
הכאב
מצטמצם
והלב מתפעם.
מחר אני נוסעת
לחופש קטן
עם עצמי
למצוא שם
סיבות לשמוח
בקיום היומיומי
ובאיך שאני.
ומקווה גם לחזור
בשלום
עם עדן של חלון בתוכי
ונוף מצויר על עורי.
12.02.08 תל-אביב
(יום הולדת - עצובה ושמחה, בוכה וצוחקת=מפגרת)
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|