מיכל רובינזון / רגע בזמן |
בחשכת חדריי מבטיך
עורך
מבעבעות בי תשוקות וכמיהה למגעך
החורך
לא חושבת מנותקת
ממריאה
משתחררת מן
המועקה
רק אליך ובך
בי השמש תזרח
אברים באי סדר נופלים
ונצמדת בכוח לאותה הפנטזיה
של שעות חשוכות
ורגעים שפלים
ומה האצבעות שלך יודעות לעשות?
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|