סוגרים בין השולחן לרחוב
עציצי מטפסים מתפתלים על פמוטי חלב
האור פועם בשמי התכלת.
גגות רעפים של כתום כהה
נושקים ללובן בתי העיר
אנשים הדורי חליפות תרבות
נושקים לרוחות רפאי העבר.
הטעם החמוץ של מיץ התפוחים
מחזיר את ירוק הארץ לעיניים
אני מדמיין מטעים רחבים של חופש
הנושקים לנהרות מים חיים.
האהבה פועמת בין קירות הבתים
בלהט רגליים חפות אשמה
רוח נעורי הנצח לוחשת את שירה
במקומות בהן הבתים ניצבים על תילם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|