ימים של אור לבן
הנושב חומותיו בחום ובקור
דמויות האנשים נמסות לתנועה
צל הבתים מאפיר אלי דעת.
לא השתבשה נפשי בבוהק הנהר
רק סמאה לרגע בנגיעות השמש הראשוניות
האדמה אחזה ברגליי ממאנת לעזוב
את כול אשר השלכתי מאחור.
המלים נרקמו לצורה
לא ידעתי לסווג עוד
הרעד ניפץ באשליה
חומות כבדות של זמן.
צל הבתים הכבד
פשע באפרוריותו המחדילה
כתמים אפלים של פחד
דמיינתי נערות עירומות מסוגרות חדרים. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.