|
ימים של אור לבן
הנושב חומותיו בחום ובקור
דמויות האנשים נמסות לתנועה
צל הבתים מאפיר אלי דעת.
לא השתבשה נפשי בבוהק הנהר
רק סמאה לרגע בנגיעות השמש הראשוניות
האדמה אחזה ברגליי ממאנת לעזוב
את כול אשר השלכתי מאחור.
המלים נרקמו לצורה
לא ידעתי לסווג עוד
הרעד ניפץ באשליה
חומות כבדות של זמן.
צל הבתים הכבד
פשע באפרוריותו המחדילה
כתמים אפלים של פחד
דמיינתי נערות עירומות מסוגרות חדרים. |
|
|
"בקומך בבוקר
משתנך, פו" אמר
לבסוף חזרזיר-
"מה אתה אומר
לעצמך?"
"מה יש לארוחת
הבוקר?" השיב
פו. "ואתה,
חזרזיר, מה אתה
אומר?"
"אני אומר: מי
יודע מה יתרחש
היום."
פו הניע ראשו
מתוך הרהורים.
"אותו הדבר,"
אמר.
(פינקי חוזרת
קצת לילדות) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.