אפילו אני כבר לא מזהה את עצמי במראה
ואין לי מושג מול מי אני עומדת
אני יודעת שזה רע...
ואין לי מושג איך להתמודד עם זה.
היום אני קטנה, מכוערת ורעה...
ואין לי שליטה על זה.
היום אתה תעזוב כמו כל האחרים
וכמו איתם... אני לא אבין למה.
היום אני צועקת, כל כך צועקת
וכבר הלכת...
כולם עוזבים לאט...
ואני לא יודעת איך לעצור אותם, איך לעצור את עצמי
איך להפסיק את הבכי, הוא היסטרי, מטורף
בדיוק כמוני - חסר סבלנות וגבולות
ואני לא יודעת למה...
גם אחרי שהעיניים אדומות ונפוחות מבכי חסר שליטה
אני בוכה - שכל העולם ישמע!
שכל העולם יידע שלי כואב!
ואז אני נרגעת, לוקחת נשימה
כמה כבר אפשר לבכות -
כשאף אחד לא יודע...