ואני אינני אלוהים, וחיי לא צמחו מפלאי הבריאה,
וגם ימיי באו משפל הדממה, גדשו שאון וביבים,
ימיי באו, רצו לקיצם אי-שם בין  ארצות החלום,
היינו תלויים יחד על מעקה הרוחות וענני האפר,
ולמי את שותקת וידייך רבוצות בטבעות גופי, רצה  
בעקבות הבכי כבכייה של עיר שרופה ועלומה
שעליה זולגות דמעות הנצח של השירים הנשכחים,
ואני אינני אלוהים והרי הזמן הולך יותר משבא,
בא אל קיצו כמו ריחף אל עבר תהילתך השדודה,
ואת רוצה להיות את עומק הנצח כדי לחבוק הילה ואש,
ואני אינני אלוהים ואת כה מנותקת, סומקת ותועה
בנתיבים העלומים של עצב הסהור והדממה,
ואני אינני אלוהים, מותר לך לגעת בי, געי בי,
הכל אצלי טבעי, אולי נכסף מעט כמו מילה קסומה,
געי בי,קחי קולי מגבולות הצללים והמבוכות,
הכל אצלי צוחק, בוכה, כואב, מוחה, מורד, נוזף,
געי בי כי אינני אלוהים, אולי פניי פני מלאך, פנים
שטופי שמיים, פנים בלויים כמו שברי סיפור,
פנים כפולים שבורים מהסדקים והתעתוע,
כן געי בי  בשתי ידייך שיפלו עליי כמו זמזום של אושר,
תהיי צלולה, שפתי תפילה בדרך הישנה והזוהרת,
שרטי אותי בציפורנייך, פצעי אותי בשפתייך,
ואניח על ראשך כתר ומגדלים זקופים של אש ומים,
תהיי מילת המלאכים שארחף סוער עד גאיות שדייך
געי בי בצעקות בין הדממות החשופות המתפרקות,
פתחי אליי עינייך הבוהות כי חושייך בתוכי שוכנים,
פתחי גופך ונבהיק וננותב בשולי ההלם והנדודים,
רכני עליי עירומה כמו מראה זרחנית מסודות השמיים,
אני ממתין, יושב עומד שותק צורח בין הצללים והדמיון,
עוד מעט אפרה אותך פרא בערפל החמדה,
עוד מעט אשיב לך המראות משיברי גופי החצוי
ואקטוף גחלים זהובים  ואוצרות נסתרים ואני אלוהייך.