הרבה יותר קל,
הרבה יותר קל לדבר על עצמך בגוף שלישי,
יותר קל לברוח.
ככה את לא צריכה לעמוד מול עצמך ולהתמודד,
להתמודד עם התדמית שבנית במו ידייך.

אני בירידה, אני יודעת שאני בירידה ואני לא רוצה לשקוע
בדיכאון, לא רוצה לברוח, לא מסוגלת להתמודד, בכל מצב - אין לי
כל כך ברירה.

מסתכלת אחורה,
על הטעויות, על החוויות, על הטראומות, על פנטזיות שהגשמתי, על
החרטות, על האכזבות, ועל מה שנשאר ממני.
בסוף נשארתי אני - תוצאה סופית ומוגמרת של מה שעברתי ולא
עברתי.

בחורה בתחילת דרכה,
מסתובבת כבר 20 שנה עם מסכה של חיוך.

מסתבר שאני לא יודעת הכל, אני לא על גג העולם - אפילו שאני
מעדיפה לחשוב ככה.
תמיד יכול להיות יותר גרוע, כנראה שעוד לא ראיתי כלום.

ועכשיו - הכי פשוט, לעצום עיניים ולברוח.
לברוח לפנטזיות
לברוח לחלומות
לברוח לאורגזמות
לברוח לשיכרות
לברוח לסמים
לברוח מהבדידות.

אבל מחר אני אקום בבוקר, ככל הנראה, למציאות,
ואצטרך לחיות אותה,
כי חוץ ממנה - מה נשאר?