תרחיש אפשרי מספר אחד:
נחשול ארוך וסבוך של המון אנשים לבושי שחורים, מבטם כבוש ברצפה
שלא לצורך, משתרך לאיטו בקולות מהוסים ומרחמים אחרי מיטת המת
בלוותם אותו לעולם שכולו טוב-באופן-תיאורטי. בסופה של הצעידה
הארוכה והמתישה בחום הממיס - או בגשם השוטף, לצורך העניין,
אנשים לעולם אינם נפטרים בסתיו או באביב - מגיע נחשול האנשים
אל חלקת קבר, בקצה החלקה האחרונה בבית הקברות. אזי מטילים אל
תוך הקבר הפעור את הגופה הכמושה המכוסה בסדין לבן פשוט, וזו
מתקפלת פנימה ללא הגה ואומר וללא דברי פרידה מרגשים. איש מזוקן
מחבר'ה קדישא - שלמעשה עסוק באותה שעה בחישוב המזומנים שיקבל -
מתעקש לזמר בקולו הצרוד קדיש, ומפתה את המשתתפים לגרוף מעט מן
האדמה החומה והמכתימה שנמצאת שם ולכסות בה את הקבר.
אחד מבני המשפחה נושא הספד בכייני וטרגי שעוסק בבנאליות נוראה
ובחוסר מקוריות יוצאת דופן - ממש כאילו אף אחד לא עשה את זה
לפניו - בחייו של המת. הוא מספר על אצילות נפשו האדירה, על
האלטרואיזם בו חונן, על נדיבותו הרבה וגמילות החסדים בהם
התאפיין, על תרומתו הרבה לביטחון המדינה, על הסבלנות שהפגין
כלפי הפחותים והנחותים ממנו.
נחשול האנשים חוזר איש-איש אל מכוניתו בדיכאון אטומי ובמצב-רוח
מדוכדך.
ככל שהדבר נוגע לי, ואני סבור שבלוויה שלי עצמי הוא יגע בי
ברמה זו או אחרת, אינני מאמין שיש לי זכות מוסרית להרוס ככה
לאנשים את היום. כשאני אמות, ואני נותן את מילתי שהדבר לא
יתעכב יתר על המידה, אני מבקש לנהוג בי על-פי גישתי שלי, הלא
היא תרחיש מספר שניים:
ראשית, הבה ונסקור את זהותם האפשרית של המשתתפים בלוויה: לא כל
אחד שקיבץ אי-פעם נדבות בפתח ביתי יכול להשתתף. רק אנשים
שיוכלו לספר עלי שלושה פרטים אישיים כמו איפה ביליתי בקיץ של
78' או מהי משחת השיניים המועדפת עלי, יוזמנו, ובכל מקרה - אף
לא חבר אחד מהיסודי. סלקטור גברתן עם אקדח מפחיד בחגורתו,
משקפי-שמש שחורים ומבע אטום מאחוריהם (אם כי בזה לא ניתן יהיה
להבחין, כמובן), שילווה בשני עוזרים דומים, יוודא באופן נחרץ
עניין זה. הזמנות מבוילות ישלחו למוזמנים במעטפות יפות, בהתראה
בת לכל הפחות שבועיים קודם האירוע. לא עוד מודעות קטנות
המתפרסמות במקומונים זניחים ברגע האחרון, וכופות את קוראיהן
לפסוק תכף ומיד מעיסוקיהם ולנסוע ללוויה קודרת. לא ולא.
בהזמנות, אגב, תהיה מבוארת בפירוש הדרך בא יש להגיע לבושים
ללוויה. אם היו לכם או לכן מחשבות קודמות בנושא, הרי שבגדי
אבלות רגילים כמוהם כתעודה לעניות-המחשבה. אני מפציר בכם - אנא
היצמדו להנחיות. אני נותן את מילתי כי תיערך התייעצות בנושא עם
מיטב מעצבי האופנה הפריזאים.
חלקת הקבר, שתהיה ממוקמת בדיוק מול שער הכניסה, תהיה שונה
בתכלית השינוי וההבדל מן המקובל בחלקות קבר אחרות. מוזוליאום
מפואר יהיה מנת חלקי!
בסיס המוזוליאום יבנה משתי שורות מקבילות של עמודים יוונים
מעוטרים שיצרו ריבוע, ומאלו תיתמר כיפה עגולה ומוזהבת שתחפה על
פנים המבנה. ארבעה גרמי מדרגות קצרים ורחבים יובילו אליו, אחד
כנגד כל אחת מרוחות השמיים. רצפת המוזוליאום תעשה ממרצפות שיש
לבן וקריר. בהתאמה, המצבה עצמה תעשה משיש שחור ובצורת מלבן
מושלם. במקום כתוביות משמימות שעיקרן ראשי-תיבות ומליצה חסרות
עניין, תודפס על המצבה תמונת צבע שלי מימים טובים יותר בה אני
נראה שוחה בבריכה.
נמשיך ונעסוק בלוויה עצמה, היא היא שיא ההתרחשות והכיף. ממשפט
מנוסח היטב זה יוכל הקורא הזהיר להבין כי ברצוני בהפנינג
ססגוני, ראוותני ורב-משתתפים. מארחת חייכנית תקבל את פני
המשתתפים ותשטח בפניהם את מגוון הפעילויות המענגות הפרושות
בפניהם, וזאת היא תעשה על רקע שער בית-הקברות שיקושט בבלונים
צבעוניים. מיד לאחריה, בכניסה, יוצב בר משקאות מפנק שיכיל כל
משקה אלכוהולי שנהגה אי פעם, ושיגיש את תוצריו גם לאלו שאינם
נתונים עדיין במלואם לאגרוף הברזל של החוק. בלוויה שלי לא
תתרחש אפליה על-סמך תאריכי לידה. כמו כן, קייטרינג חלבי משובח
יציע אוכל איטלקי מובחר למעוניינים בכך.
לאחר זמן לא רב - בלוויה שלי האורחים לא יאלצו להמתין במשך
מרווחי זמן מרובים ללא מעש - יחל האירוע המרכזי. על בימה שתוקם
במיוחד יעלו שלושה הרכבי חימום בזה אחר זה, לצורך חימום וריכוך
אוזני המשתתפים. תחילה יעלה הרכב קאמרי של רביעיית מיתרים,
אחריו יעלה זמר בלוז שחור מאזור הדלתא שבמיסיסיפי, וכקינוח
תעלה להקה עם חמת-חלילים וכינור שתרקיד את המשתתפים סחור-סחור
לצלילי מוזיקה קלטית. כך ימשך העניין עוד מעט, עד אשר לא יוותר
אדם אחד שלא אכל לשובעה או שתה לשוכרה, או חלילה אדם שטרם
הספיק כלל להגיע, ישמור האל.
או אז, לקול תשואות רמות וברורות, תעלה להקת רוק כבד לבמה.
מעבר לשילוש הקדוש - שתי גיטרות חשמליות, בס ותופים - תהיה גם
מערכת קלידים שתכלול האמונד ומוג, וגם סולן כריזמטי עם מנעד
רחב ושיער מאורך. כוחו יהיה בראשו. הלהקה לא תחסוך אף במאומה
מכמות הדיסטורשן הניתנת לשימוש באביזרי ההגברה שלה ותנגן מגוון
שירים מהרפרטואר העשיר שמציעות שנות השישים והשבעים, הלא הן
תור הזהב של הציוויליזציה בכלל ושל העולם המערבי בפרט. הגיטרה
המובילה תצא לסולו אחר סולו, וגם הקלידים או הבס יזכו לאחד
משלהם. מובן מאליו שכל אחד מהנגנים יהיה ווירטואוז בזכות
עצמו.
בסיומו של ההדרן, בו יוכל הקהל לבחור שירים על דעת עצמו,
יופרחו זיקוקי דינור אל חלקת השמיים שממעל - שתהיה כבר שחורה
באותה עת מהלילה שירד - בצבעים שונים ובצורות מורכבות
ומתוחכמות. אם עלי לפשט מעט הוראה זו, הרי שמגיני-דוד או מספר
שנות חיי בשתי ספרות אינם חלק מן התוכנית בשום פנים אופן.
מובן מאליו שבשלב זה חושב הקורא התמים, שהוא אמנם מעט פחות
תמים מאשר היה לפני כמה דקות, שהנה באה הלוויה לסיומה הנאה,
שהנה תם הערב המוצלח והמבדר, ושלכל דבר טוב ישנו סוף מתחייב;
ולא כן הוא. מכוניות שרד ולימוזינות פאר ייעצרו לקול חריקת
בלמים בפאתי בית-הקברות ויפזרו את המשתתפים לשני מקומות שונים.
זו הפעם החלוקה דווקא תעשה על-פי טווח גילאים, אם כי למטרות
תועלתניות בלבד: הילדים ובני-הנוער הצעירים יובלו אחר כבוד
ללונה-פארק או לסופרלנד, שייסגרו במיוחד בשבילם, ואילו
המבוגרים יוסעו למועדון תל-אביבי נחשב על-פי בחירת האמרגן.
איזו אפטר-פרטי זו תהיה.
לקראת עלות השחר יוחזרו המשתתפים איש-איש לביתו, ומזכרת
ייחודית בצורת מיניאטורה של המוזוליאום שלי - עליה ייחרט
הכיתוב המוזהב: "מזכרת מהלוויה שלי, אירוע של פעם בחיים" -
תחולק להמונים. |
