חתול פוחד
למוד כשלונות
ומולו בן-אדם
וביניהם שיירים
מבטו מלהטט ביניהם
אני צועק לו:
"לא תקרא אותו.
טובים ורבים ורעבים לפניך כשלו
ובכלל
מה עניין למשליך בשייריו?
חטוף וברח"
והוא בשלו.
והשיירים - אך שיירים.
שניות נצח נייחות
מוחו מנתח
בקדחתנות קרה
אני לחיים, אני למוות
המותרות הזאת הלא היא כמו
כל שנות הצהריים שלא יזכה
לישון, נטולות דאגות ובהמשך
נטולות אשמה.
עד מתי היא לו?
"לא תאריך ימים", כך אני.
הסתלקתי, בוש כפי שרק מי
שחזה באחר בשפלו יכול
להבוש. אינני יודע כיצד זה
נגמר
ובכל הצהריים שלא ישנתי מאז
שבתי ומלמלתי
החתול הוא האדם
מאחורי שיירי שלי. |
