מישהו רשם פעם על עין עצלה במיוחד ולמה הוא רשם? כי כבר לא
נותרה אף דרך אחרת להקל על ראשו. כשהיה צעיר פלש סרטן לגרונו
שמחץ את מיתרי קולו, מאז צלילו כגוש פנדה בעל תחתית שרופה.
לאחרים לא עשה הוא הרושם כאדם נכה או שונה. אפשר ורק מוזר או
שרוט במידה כפי שכל אדם ותמימותו. ראייתו הגבילה אותו עוד
מראשית ימיו. כשהיה שוחה עם עיניים פתוחות סופגות כלור, שהוא
יסוד מולקולארי דו אטומי, מאופיין בקשר קוולנטי ובעל שבעה עשר
אלקטרונים במעטפת כל אטום. ספיגת הכלור בעיניו, כך אמרו
המוסמכים, גרמה לתשומת לב מוגברת בין הצלמית לעדשה, שנבעה מלחץ
מוגבר של נוזלים. לבסוף,התכערה עינו כלחלוחית בשעת החצות ומאז,
עליו לעטות מכשירי עזר על אפו או לבוש פלסטי על עישוניו.
הגולם העיוור והעילג, הפך פיסח בעת שנתקל בערמת חצץ שרחץ ומחץ
את רגליו. הוא מעולם לא היה ספורטאי, שכן אפו לא הרשה לו ולאחר
שמחת האבן שנפחה את רגלו התיכונה במכון, רעד הפיסח בכל פסיעה
ונפל בכל צעידה בה השתתף.
ואז הייתה שעירה.
גבעולה שחום היה, עליה מקולפים, חושפים תכניה לכל. לא יכול היה
הגולם העילג להתעלם מיצירת מופת זו, מלבנוני כותרתה הרכים,
בולטים היו ושרו לו שירי גויאבות בטון של קוף מוסיקאלי המתאווה
לגבינה. הגולם נמשך לקטוף שעירה ולשייכה לצידו.פעולת גורלו
הטהור.
ראשו האומלל בגד בו, כך נשפך לפניה ולכלך אדמתה. הגביע נבחל,
הפנה פניו במהרה, הלבין את יצרו וכפף את שכמו להסתיר.
גולם עיוור, ופיסח עילג לא נותר לליבו להשחיר.