נוף הארץ נפרש בזרועותיו
על פני עמקים צרובים של זיכרון
היערות כחודים לאיים של אפלה
חיות הפרא נחבאות בצל הרוח הגדולה.
מכרות החומר האנושיות
חושפות את אדמת הסילט
למקטעים קצובים של משך
הגוונים ירוקים וחומים.
ערי האדם פולשות זרועותיהן אל גוף הארץ
מתוך עיסה גבישית של חידלון
הכל חשוף למגע האור
האפלה שוכנת בצל הדעת.
נחשי נהר וחוטי כבישים
מפלגים את מסך ההסוואה
עיניי מסרבות להרפות מהיופי
בוהק השמים מלהיט את חושיי. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.