|
דרך אבק המלים הממאן לסגת
נערמו סדקים של ערפל
סופות רפאים נוראות
עצמתי עיניים עמוקות לרווחה.
העצים של הבוקר אחזו בירוק
מבעד לשבשבת המראות
אדוות כוכבים לוהטות בצהוב
צלילי האביב הרושף אהבה.
רגלי האנשים פלשו בשחור
לאורך מסכי ההכרה
סרטים מרצדים של מונוכרומטיקה דלילה
לא עצרתי כדי להביט לאחור.
הכאב נאחז ברצועות הברכיים הקרועות
מגדיר את קיומו הארצי
ללילות טרופי שינה
לבקעים שחורים בלבנה. |
|
|
אני אוהב לאונן
על מודעות אבל
בעיקר על ניצולי
שואה שמתים
בשיבה טובה
זה משאיר לי את
הזין בערך פי
שניים מהזמן רק
מהמחשבה שזאתי
הייתה פעם כוסית
שאנסו אותה
הנאצים ועכשיו
היא והקוס הרקוב
שלה עכשיו
מתים.
אבל בעיקר אני
אוהב שלכת.
אנתרופולוג
קליני
בראיון נדיר
לאילנה דיין
בעונה הבאה של
עובדה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.