ישות נצחית / Der Gartensaal |
נצרבו רוחות השמים לענני דווי
החושך הגדול אחז את מטריית הרקיע
לצירי כאב רוקחים בכחול כהה.
לא נאחזתי במיתרי השפתיים
אלה בדמעות מלוחות של ים
באדוות המים הקרים
בהשתקפויות האור על פני האגם.
העצים של סוף מרץ עמדו בשיממונם
כסמלי רעד קפואי חידלון
לחשתי לרוח לבוא לקרבם
להפיג את החושך לאור.
עלוות הטחב הירוקה
לטשה את הגזעים לנוף של הכרה
מעילי קשישים חבוטי פחד
עיניים כבויות למגע האור.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|