|
היא נאבקת בכל מאודה
לאחוז באדמת הנפש הפצועה
מיתרי נהר חדשים לחישה
יערות גשם מושלגים.
הכאב כמופת חיים
מוזג עולמות לצורה
שבשבת צבעים אדומה
לוטשת בכחול ובסגול.
גדרות בטון חלולות זמן
בוקעות מבעד לשמים אפורים
רגליים ארוכות של נצח
משמרות את אור הכוכבים.
עיניים כחולות של חשכה
בוקעות מתוך ציורים
חלומות רדומים של הכרה
נושמים את אוויר העולם מלפניי. |
|
|
בהתחלה לא היה
משהו מיוחד. סתם
הלכנו ברחובות,
הסתובבנו. אחרי
כמה זמן הוא רצה
לחזור הביתה,
אבל אני אמרתי
לו לא, היום זה
היום, היום אין
הביתה. לקחתי
אותו לגן מאיר,
לאחת הפינות
החשוכות, קשרתי
אותו לעץ,
הורדתי את
המכנסיים ועשיתי
לו מה שעשיתי.
אחר כך חזרנו
הביתה.
אחד, תל-אביבי,
מספר על טיול עם
הכלב |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.