|
מטוסי נייר בחלל החדר
בידי ילדים תמימים של אהבה
הרוח האנושית נושבת במכונה
גלים שקטים של מים עמוקים.
שבשבת הצבעים לוטשת הכרה
מבעד לפתיתי השלג הקרים
אש המדורות מנשבת את הלילה
למיתרים שלווים של זמן.
לא נאחזתי בכאבי הארציים
לשאת את להט החיים לשווא
היו אילו המלים הסדורות לתבניות רגש
הנותנות את מסך האשליה.
היער מלבין בחלליו החשוכים
לתוך רדידות של תודעה
עיסה דביקה של מים קפואים
מפארת את נוף הארץ. |
|
|
מי שלא מוחא
כפיים, בן
זונה?
ניטשה, לפני
שהוא עוד נהיה
מפורסם. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.