|
ושמות הגיבורים חקוקים באותיות של קידוש לבנה
על צירי המכונה המחלידים אלי דעת
האבנים נשחקות אל צורת הארץ
מבעד לטיפות הדם הזולגות.
מצל העננים הכבדים
גשמי חורף שקופים צובעים עולם
בקשת מלאה של גוונים חסרי שם
הרוח נושבת על פני המים.
חלוקי הנהר שחוקים למופת
כלהט שדות המלחמה הבלים
סוליות נעלים כבדות מורבדות באדמת הארץ
אל תוך ים השכחה הגדול של הזמן.
אני לא מכאן אמרתי לעצמי
אבל הכאב אחז בחושיי
את כול מחוגי ההכרה
לתוך עיסה עמוקה של ערפל. |
|
|
אתמול חברה שלי
הלחיצה אותי,
ככה אחרי הזיון
אנחנו מחובקים
יחד, ולא יודע
למה האווירה
התאימה והקראתי
לה שיר שכתבתי,
לא משהוא גדול
ככה ארבע שורות,
ואז משום מקום
אני רואה דמעה
זולגת לה על
הלחי, שאלתי מה
קרה והיא אמרה
לי שממש עכשיו
היא נורא מתרגשת
כי אני מזכיר לה
את אבא שלה, מה
אני אמור להסיק
מזה שגם לאבא
שלה יש זין
קטן?
עמוס מהמוסד
בתור לקליניקה
און. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.