כמו בתהלוכת קרקס שבוימה היטב
אתם חולפים על פניי
לא מאמינים לרגע
לא מאמינים למקום
לא מאמינים לגורל
טופחים על ראשיכם, עיניים רצוצות
קרעי בגדים שחורים
ונשמות, ונשימות
מעלינו ציפורים של ברזל שורקות
חגות במעגל, צדות את ההמון
והבור פתוח
מחכה לבואה
גם הוא לא מאמין-
בתוכו תשכון אלה.
לזכר אלה שלי.
שנתיים של געגועים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.