עצרתי לרגע כדי להביט בו.
הוא עמד לו, בפינת הרחוב, לבוש בבגדיםת שהקסים לו מאיזה פח
מקומי. ידו טרפה במומחיות חפיסת קלפים ססגוניים. הוא הבחין בי
מבחין בו וחייך במסתוריות, אך לא הגה דבר. היד האחת פרשה לנגד
עיני את טווס הקלפים והעיניים האיצו בי: "קדימה, בחר אחד...
איזה שתרצה".
שלפתי בזריזות אחד מני רבים, וכיסיתי אותו בידי. כשאחזתי בו
החליקו אצבעותי על הפיסה המלבנית, מחפשות איזה סימן, איזה
חיספוס על פני הפלסטיק החלקלק והקריר, שיאמת את היותו של העומד
מולי, מאחז עיניים, ותו לא.
אולם האצבעות לא חשפו מאומה, והקוסם, הוסיף לטרוף את קלפיו
הבוהקים וחייך בצורה כה מתנשאת, שהעבירה צמרמורת דקה לאורך חוט
שידרתי. בחנתי בקפידה את פני הקלף שבחרתי. מתוך מסגרת הלכה
השקופה הציצו פניו של בן אצולה מזוקן, נסיך הלבבות הפועמים.
ידו הטורפת של הקוסם פסקה מהטלת כאוס בחפיסה, והגישה לי אותו,
כדי שאשוב ואשלים את החסר.
בזהירות יתרה, משגיח שעושה הלהטים, לא יסמן את הקלף הנבחר
באצבעו, או יחליק אותו ישירות לכף ידו, תחבתי את הקלף לחפיסה
וטרפתי אותה פעמיים, קצת פחות בהדר, קצת פחות במומחיות, אך
התוצאה הייתה זהה. מחייך לעצמי, השבתי את הקלפים לקוסם,
והמתנתי לכישלון המוחץ.
הדבר האחד עליו סמכתי, הייתה העובדה שאפילו עושה הלהטים המקומי
הזה, לא יחשוד בכך שמולו עומד אדם שכבר עסק בקסמים, משך ימי
חייו והספיק, אגב טריפת הקלפים להשחיל את הקלף לכיסו שלו.
חיוכו של הקוסם לא מש מעל פניו. בכף יד פרושה החזיק בחפיסה,
ובשנייה קפץ את אצבעו וחבט על הקלף העליון.
היד הניפה באוויר את העליון שבקלפים לנגד עיני, ובעודי מתכונן
להעמיד את הקוסם על טעותו, הבחנתי שלנגד עיני עומד לו נסיך
הלבבות. הפה שהתכוון ללגלג החל משבח. ידיי מחאו כפיים כאילו
פעלו מרצונן הן.
הקוסם החווה קידה.
חייך.
והלך לדרכו.
"חכה" קראתי אחריו. "אני רוצה ללמוד את מהות התכסיס" זעקתי
לעבר הדמות שהלכה ונעלמה באופק. "אני מוכן לשלם כל מחיר
שתדרוש" קראתי בשיא כוחי. תחבתי את היד לכיסי כדי לרשרש במעט
ניירות למול פניו.
ואז גיליתי שארנקי נעלם.