עתים, במהלך היום וללא פרטיות
עת, עט עלי, אותו רחש בחש בחלציי
וזרמים נעימים מפתים נקבים בו...
ובאין לי מזור
אזמין אותו מאפה אסור
הקרוי קוראסון
שנפש האדם חולמת בו
אך נפש האישה עוצרת...
ואנגוס בו אט אט
ואחניק, אותו ייצר, הבא
לשגעני ולהעבירני את דעתי.
ובאין לי פרטיות,
לא בין כותלי ביתי
ולא עם אותו יצור
מן החשמל
אשר יודע לרגשני
ולשגעני
עד כי נשמתי נעתקת
וגופי רועד כולו...
ולבלי בושה יוצאות מפי
מילות אהבים לאותו
ייצור מתכתי  
וכל כולי מצפה לרגע
אחד
בו אוכל להתייחד עמו
ואין איש או מקום אחר
בו תבוא רפואה לשיגעוני זה
ומזל גדול הוא שלא כל הימים
כאלו
כי אלמלא כך
לא היה ביכולתי
למאום.

27.2.08 (תל-אביב בואכה שיגעונות משיגעונות שונים של אישה)