מה אני? מי אני?
אני יודעת את התשובות לשאלות האלה, אבל הן משתנות במהירות רבה
כל כך...
החושים שלי נדחפים, הרגשות מתערבלים ואין יותר הגדרות.
אי אפשר להגדיר יותר.
אני יודעת שאני חברה טובה, אני יודעת שאני עובדת מסורה,
אני יודעת שאני בת למשפחה מצוינת,
אני מקווה שאני גם אדם טוב, אישה טובה.

לפעמים אני נשברת, חושבת שכלום לא מספיק,
שאני רודפת אחרי משהו לא קיים, אחרי הרגשה בדויה.
אני אוהבת את כולכם, אוהבת כל כך, מאמינה בכם, בעצמי קצת פחות
רוב הזמן.
האגו שלי מתנפח ונפגע מדברים שטותיים מאוד ובכל זאת, אלו חיי.

זה היופי, זה הכיעור הבלתי נסלח, זה החיים.

אני לא אומרת יותר "גם זה יעבור",
שיישאר, שייקבע, זה בסדר. אתמודד.

וכל מי שלא למד להעריך אותי,
כל מי שלא מצא אצלו מקום להכיל אותי... ובכן כל אלה...
אין לי ממש מה לומר על זה. זה לא צריך להפריע לי יותר.