אמא, דברי אלי, צחקי עימי,
שירי איתי כמו פעם את שיר הכלניות.
את מביטה בי בעינייך הרכות ולא עונה.
את לא איתי.
דרך שביל קמטייך ראיתי את יופייך, כוחך וחוכמתך.
אמא, סלחי לי, לא רציתי, לא הייתה ברירה
תכולת הבית ובגדייך חילקתי לצדקה.
במגירותיך חיטטתי ואת סודותייך ידעתי.
פמוטי השבת ואלבום התמונות לקחתי למשמרת.
בחלוק התכלת שלך אני מתעטפת ובוכה.
במטבח אני מסתובבת,
עוצמת עיניים מרגישה את ריחות מטעמייך.
שומעת הד אבא שר לך לאור נרות שבת:
"אשת חיל מי ימצא".
מהמגירה במטבח לקחתי את כף העץ הישנה שלך
אשר בה טבועים סימני ידייך החרוצות.
אני מחזיקה בה ומרגישה את עוצמת ידייך בידי.

אמא, סלחי לי. הדירה השכרתי
וכילדה אבודה בה הסתובבתי ובכיתי.
אמא את לא עונה לי.
את מביטה בי בעינייך הרכות, את לא איתי.
מתגעגעת למבטך החם והאוהב.
רוצה לצחוק ולבכות כמו פעם בין זרועותייך.
אמא יקרה.