|
בשל צל חיוכך היא רוכנת
בעיניים דבקות למגע
הדעת היא הנותנת
את סדק גבולות האשליה.
דיילות אדומות מדים
רוחשות למול עיניי בזמן אוויר
השעות נמסות לזמזום מונוטוני
של הדף העולם הנוגס בשלדת המטוס.
הפרגודים סוגרים בכחול
על מסך השמים הרחב
קווי מתאר שחורים מפלחים את הים
מבעד לקער ענני השחקים.
היא מגישה לחמניות חמות
כאילו היו הן בשר המושיע
ואני חושב על כוסות דמו הניגר
ביחד איתה על אי בודד של דמיונות. |
|
|
אני עוד זוכר את
הימים שבהם קנו
סלוגנים
בתלושים!
(מערבל בטון
צנוע) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.