|
הדחף לדעת
התודעה מעוותת
ואז הדחף
לחדול מלזכור
תשוקה בוערת
בפניך לגעת
בידי הרועדת
והפחד
לא לעצור
לא לקשור את עצמך
לצוף עם הזרם
להירגע
לחייך
בפנים אטומות
לשמוע קול בראשך
לעשות את ההפך
לראותו עוזב
להיכנע
להרפות
לשחרר אותו
כעת אתה כאן במקומו
כשתדע אותי
האם גם תלך בדרכו
בוקר
שמש מתפרצת בחלון
הנך עדיין כאן
מעיר אותי בלחישה רכה
ממציאות
מהסיוט
מהחלום |
|
|
-אמנון, תגיד
ינתי פרזי.
-ינתי פרזי.
-אה... משהו כאן
לא בסדר... תגיד
שוב.
-ינתי פרזי. נו,
מה העניין? למה
אתה רוצה שאני
אגיד את זה? מה
זה בכלל?
-אה, הבנתי
עכשיו מה הבעיה.
הייתי צריך
להגיד לך שתגיד
את זה הרבה
פעמים רצוף,
ככה:
ינתיפרזיינתיפרזיינתיפרזיינתיפרזי.
-מה, זיינת
פרה?
אפרוח ורוד,
בעוד דו שיח
ברומו של עולם
עם אמנון
ז'קונט, חופר
לעצמו את הבור. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.